top of page
ספרים, מייצגים ומחשבות
יופי
הנה רצה אני אחרי אמא. ידה בידי מושכת חזק, ופתאום הופ, קפץ לו כובעי לשלולית. כובעי הלבן החדש לשלולית. הרמתי את עיני אל אמי וראיתי איך שפתותיה מסננות את המילה, חדה וקצרה- יופי!היופי פרץ לעברי ובעוד אני משפילה מבטי לשלולית, נתלה היופי מול עיני ולא זז.בין זגוגיות משקפי לזגוגיות משקפי שבשלולית מתחתי עמד לו היופי. והנה שניה לא עברה וגם בין זגוגיות משקפי לבין הרשתית של עיני צף לו עוד יופי וגם בשלולית במרחק הקטן בין הזגוגית לרשתית – יופי. ופתאום בין זגוגית לזגוגית כמו מראות שהוצבו זו מול זו משתקף לו יופי ועוד יופי ורואים עד אין סוף ואין-סוף-יופי.לרגע חשבתי שהנה גם אני אחרי כובעי עם הצמות, הסרטים, השמלה, סנדלים חדשים והכל - אקפוץ לשלולית אטשטש את דמותי וכך לא אוכל עוד להביט בי דרך עיני וכך יישטף לו היופי, כל היופי הזה יישטף בשלולית ודי.
bottom of page